החלטה בתיק ת"א 41343-09-12

בפני בקשתם של המבקשים כי אמיר את העיקול אשר הוטל על זכויותיהם בחברת "תנובה" (שהוגבל לסך של 150,000 ש"ח), בעיקול על הסך של 60,000 ש"ח וכן בעיקול על 17 פרות מתוך האינוונטר החי של המבקשים, למעט החלב שהן מניבות, וזאת בשווי מוערך של כ- 144,500 ש"ח (לפני מע"מ). שווי מוערך זה מגובה בחוות דעתו של המומחה לשמאות חקלאית, מר עבדא מנשה, כאשר המשיבה לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וזאת בטענה שאין המדובר בחלופה שוות ערך, הן כספית והן פרוצדורלית.

אכן, מסכים אני עם המשיבה כי עיקולן של הפרות מרעה, במובן מסויים, את מצבה של המשיבה מבחינת הקושי במימושה של בטוחה זו. שיקול זה נוגע לשאלת ההכבדה על ביצועו של פסק הדין, לכשיינתן.

ואולם, אין להתעלם מן העובדה כי אין זו השאלה היחידה העומדת לדיון.

שאלה נוספת הצריכה לעניין היא שאלת מידתיותה של הפגיעה במבקשים בשל קיומם של צווי העיקול הזמניים.

יפים לעניין המידתיות הדברים הבאים מתוך החלטתו של כב' הש' ר' כרמל בבש"א (מחוזי ירושלים) 8109/07 חיים ראבד נ' מאיר רבין, פורסם בפדאו"ר:

" לרשותה של הערכאה הדיונית עומד 'ארגז כלים' מגוון, המאפשר התאמה מידתית של סעדים ספציפיים למקרה נתון (ראו לדוגמא רע"א 1544/98 מסעוד נ' גבאי (לא פורסם) (הנשיא ברק)). אין מקום לקבוע זכות גורפת לעיקול זמני שעה שבחלק מן המקרים ניתן להשתמש באמצעים פוגעניים פחות - דוגמת הפקדת ערבות או התחייבות בבית המשפט - בישראל או בחו"ל. הנה, במקרה שלפנינו נקט בית המשפט בצעד ביניים - חתימה על כתב התחייבות - שנועד לפשט את ביצועו של פסק הדין. הדבר מעיד על אפשרות להתויתם של פתרונות שונים - מידתיים יותר. דומה, בפרט בעידן החוקתי, כי מידתיות היא מילת המפתח (לעניין זה ראו רע"א 3579/01 ורסצ'ה 83 בע"מ נ. Gianni Versace S.P.A (לא פורסם) (השופטת דורנר); רע"א 4360/01 סימבר מסחר והובלות נ' חברת רנדה מט (לא פורסם) (השופטת דורנר); רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות נ' פז חברת נפט, פ"ד נו(6) 550).

שלישית, דומה כי גישה הנמנעת מקביעת קטגוריות מוחלטות בהן יינתן אפריורית צו עיקול, מתיישבת עם המגמה החוקתית הנוהגת בפסיקה, לפיה אין ליתן עיקול זמני "על דרך השגרה" (ראו רע"א 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר (לא פורסם) (המשנה לנשיא לוין); רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב (1) 193, 197 (השופט - כתוארו אז - אור); בהקשר זה יש שקבעו קטגורית, כי באיזון שבין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, יש ליתן לאינטרס הנתבע מעמד עדיף (בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479, 482 (השופטת דורנר)). גם אם לא נרחיק לכת למחוז זה, וכשלעצמי הייתי מסייג זאת לנסיבות מתאימות, שהרי פעמים ששיקולי צדק ינחו אחרת ויש לשקלל את זכויות התובע - עדיין יש משקל רב, כמובן, לזכות החוקתית". (ההדגשות שלי - י.ב.).

בענייננו, ההכבדה המסויימת הגלומה בבטוחה המוצעת, מאוזנת על ידי העובדה ששוויה גבוה יותר מסכום הכספים שאת עיקולם מוצע להמיר בבטוחה, ומנגד, פגיעתו של צו עיקול על פרותיהם של המבקשים חמורה הרבה פחות, מבחינת תזרים המזומנים ואפשרות המשך קיום עסקם של המבקשים.

רוצה לומר, המבקשים עותרים להמרה של סך של כ- 90,000 ש"ח (שעתידים להיתפס בצו העיקול שהוגבל לסך של 150,000 ש"ח ו- 60,000 ש"ח מתוכם יוותרו אצל המחזיקה), בפרות שערכן כ-
144,000 ש"ח ובכך יש, לטעמי, כדי להקהות את עוקצה של ההכבדה.

ברם, מאחר שהאינוונטר החי של המבקשים משועבד לצד ג', יש להתיר המרה זו של צו העיקול רק לאחר ש תירשם החרגה מפורשת של הפרות שנועדו להיות מעוקלות, ברשם המשכונות.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי ככל שהמבקשים יציגו, בתוך 14 ימים מהיום, נסח רישום מעודכן מרשם המשכונות המעיד על רישום החרגה של הפרות שנועדו להיות מעוקלות מן השעבוד הצף הרובץ כיום על משקם של המבקשים, אורה על המרת סך של 90,000 ש"ח מתוך צו העיקול שהוטל על כספי המבקשים אצל המחזיקה "תנובה" בעיקול על 17 פרות מתוך האינוונטר החי של המבקשים. סך של 60,000 ש"ח יוותרו מעוקלים בידי המחזיקה לטובת המשיבה.

מאחר שבקשותיהם של המבקשים בעניין זה הוגשו "לשיעורין", תוך גילוי העובדות (והצגת אסמכתאות) טפח אחר טפח בלבד, והמשיבה נאלצה להגיש תגובות רבות, הרי שלמרות התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הדיון בבקשותיהם בעניין המרת העיקולים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: